<h1>ארחות חיים הלכ' ערב יום הכפורים סימן א'</h1>
<h2>דף פא:</h2>
נהגו כל ישראל ערב י"ה לעשות כפרה על זה הסדר. לוקחין תרנגול שנקרא גבר ומביאין אותו לזקן או חסיד ובעל כוונה ויקיפנו סביב ראש המתכפר פעמים ויאמר זה תחת זה זה תמורת זה זה חלוף זה יצא תרנגול זה למיתה ונכנס פלוני בן פלוני זה לחיים ולא למות. ויאמר פסוקים אלו ג' פעמים. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ושוחט את התרנגולת ומקיפו על ראש המתכפר ג' פעמים ואומר זה תחת זה זה חילוף זה זה תחתיו זה תמורתו זה חילופו יצא תרנגול זה למיתה ויכנס פלוני זה לחיים ולא למות ובכל פעם ופעם שיקיף התרנגול על ראש המתכפר יאמר. אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר ואח"כ משלחין את התרנגול למי שאין נכון לו כדי לעשות צדקה על דרך וצדקה תציל ממו' והרמב"ן ז"ל אוסר מנהג זה משום דרכי האמורי. תשובת שאלה להרשב"א ז"ל על ענין מעשה כפרה אני מצאתי ענין זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על נער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים והבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים ורחקתי כל זה הרבה ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה אע"פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל רבני ארצם עושין כן בערב יום הכפורי' לכפרה שוחטין אווזין ותרנגולין גם שמעתי שנשאל לר' האיי ז"ל ואמר שכן נהגו ועם כל זה מנעתי המנהג בעירנו. ומכל מקום איני רואה לפסול השחיטה לפי שלא פסלו אלא השוחט לשם דבר הנידר ונידב ודוקא תמימין אבל בעלי מומין לא לפי שכל הרואה יודע שאין זה לשם עולה ולשם שלמים דוקא אלא לדברי הבאי בעלמא ולפי' כתבתי אני בספרי תורת הבית שהשוחט אווזין ותרנגולין לשם א' מאלו שחיטתו כשרה לפי שהכל יודעין שאין א' מאלו עולין לקרבן עכ"ל.
